R. Yosef ibn Kaspi Second Commentary Mishlei 14 – ר' יוסף אבן כספי פירוש שני משלי יד‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ׃ (ב) הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יׇשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהֹוָ֑הי״י֑ וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ׃ (ג) בְּֽפִי⁠־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם׃ (ד) בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרׇב⁠־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר׃ (ה) עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃ (ו) בִּקֶּשׁ⁠־לֵ֣ץ חׇכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל׃ (ז) לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל⁠־יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי⁠־דָֽעַת׃ (ח) חׇכְמַ֣ת עָ֭רוּם הָבִ֣ין דַּרְכּ֑וֹ וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים מִרְמָֽה׃ (ט) אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃ (י) לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מׇרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא⁠־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃ (יא) בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ׃ (יב) יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי⁠־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי⁠־מָֽוֶת׃ (יג) גַּם⁠־בִּשְׂחֹ֥ק יִכְאַב⁠־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃ (יד) מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב׃ (טו) פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכׇל⁠־דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃ (טז) חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃ (יז) קְֽצַר⁠־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא׃ (יח) נָחֲל֣וּ פְתָאיִ֣ם אִוֶּ֑לֶת וַ֝עֲרוּמִ֗ים יַכְתִּ֥רוּ דָֽעַת׃ (יט) שַׁח֣וּ רָ֭עִים לִפְנֵ֣י טוֹבִ֑ים וּ֝רְשָׁעִ֗ים עַֽל⁠־שַׁעֲרֵ֥י צַדִּֽיק׃ (כ) גַּם⁠־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים׃ (כא) בׇּז⁠־לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א וּמְחוֹנֵ֖ן [עֲנָוִ֣ים] (עניים) אַשְׁרָֽיו׃ (כב) הֲֽלוֹא⁠־יִ֭תְעוּ חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וְחֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת חֹ֣רְשֵׁי טֽוֹב׃ (כג) בְּכׇל⁠־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר⁠־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ⁠־לְמַחְסֽוֹר׃ (כד) עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עׇשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃ (כה) מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה׃ (כו) בְּיִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י מִבְטַח⁠־עֹ֑ז וּ֝לְבָנָ֗יו יִהְיֶ֥ה מַחְסֶֽה׃ (כז) יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃ (כח) בְּרׇב⁠־עָ֥ם הַדְרַת⁠־מֶ֑לֶךְ וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן׃ (כט) אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב⁠־תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר⁠־ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת׃ (ל) חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמ֣וֹת קִנְאָֽה׃ (לא) עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן׃ (לב) בְּֽ֭רָעָתוֹ יִדָּחֶ֣ה רָשָׁ֑ע וְחֹסֶ֖ה בְמוֹת֣וֹ צַדִּֽיק׃ (לג) בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חׇכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ׃ (לד) צְדָקָ֥ה תְרוֹמֵֽם⁠־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃ (לה) רְֽצוֹן⁠־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

E/ע

הערותNotes

(א) חכמות נשים – תאר לרבות. ובנתה – לשון יחידה, כן הסכמת העברי שהוא נכון, ואין לשאול טעם בהסכמה. ואולת – אשת אולת, או נשי אולת. (ג) בפי אויל חוטר גאוה וג׳ – מפיו יצמח ויצא חוטר גאוה, בדברו עם בני אדם, ולשון חוטר מדרך צחות ההשאלות. ושפתי חכמים וג׳ – שפתם תשמור אותם מכל פגע, כי שפתם נכונה ודרך ענוה, ולשון רכה. (ד) באין אלפים אבוס בר – בר הוא הדגן. ואבוס – הוא העֵצה והתבן, שהוא מאכל הבהמות, וחמור אבוס בעליו (ישעיהו א׳:ג׳), וכן אבוס סמוך לבר כמו זה ענינו: אבוס הבר, כמו שיאמר: קש הבר או עֵצת הבר. והטעם כי בהעדר השוורים בעבודת האדמה תחת חטה יצא חוח.⁠¹ והפך זה, ורב תבואות בכח שור. (ז) לך מנגד לאיש כסיל וג׳ – הנה מבואר כי האדם ילך נכוחות בדעתו דברי דעת, אם מפי סופרים, או מפי ספרים, ואם אין זאת אתו, למדנו שלמה איך נלך נכוחות, והוא בהביטנו אל דרכי הכסיל, ונעשה הפכו, כמו שנשאל לחכם במה נוסרת? והשיב: ראיתי כסיל ועשיתי הפכו, וכן אמר שלמה: ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר, (משלי כ״ד:ל״ב). ואמרו ובל – פרושו: ואם לא. והוא קרוב בטעם עם אף על פי. (ט) אוילים יליץ אשם וג׳ – כמו יליצו, כי יליץ, רמז לסוג האוילים. וטעם: אשם – שמאשימים זולתם ומחפשים אחר מומי בני אדם, וכל שכן מהטובים. והפך זה: ובין ישרים רצון, כי הישרים ביניהם לא ידברו על זולתם רק טוב ומה שהוא רצוי. (י) לב יודע מרת נפשו וג׳ – כטעם: עקוב הלב מכל מי ידענו (ירמיהו י״ז:ט׳). וזה כמאמר ההמון: יותר יודע הכסיל בעצמו, מן החכם בזולתו, ולכן אמר שלמה, כי לב האדם יודע בעצמו מה הדבר הנתעב אצלו, או הנרצה, ולכן פעמים יראה האדם בפניו ובשפתיו, מה שהוא ההפך בלבו. (יג) גם בשחוק יכאב לב וג׳ – כבר הודעתיך, כי גזרת זה הספר קצתם אפשריות מאדיות, וקצתם בשווי, וקצתם על המעט, ואם רבים באו בסתם, רק שבקצתם יבאר ויאמר: יש, כמו שאמר בזה: יש דרך ישר לפני איש וג׳ (משלי י״ד:י״ב) ולכן גם כן אמרו, אחר זה: גם בשחוק יכאב לב, נמשך עם יש, וכונתו, כי זה לפעמים, והפליג בזה, כי זה יותר חזק מישר לפני איש, כאלו אמר: וגם פעמים ישחק ויגיל גילה מופלגת על דבר, מה שאחר יכאב לבו כאב גדול, ואחריתה שמחה תוגה. כמו שאמרו הפילוסופים: כמה פעמים שמח אדם בדבר, היה בו מפלתו, ועם זה יש צחות מליצה בזה הפסוק כי ידוע מטבע השחוק והשמחה, ובאמת זה הפסוק נמשך עם אשר לפניו. (יד) מדרכיו ישבע סוג לב וג׳ – יאמר כי הפחות ישבע בענינים השפלים, שישיג אם מן החכמות, אם מן הענינים האחרים, ולא יביט אל מה שלמעלה ממנו, אבל תנוח דעתו וישקוט רעבו, וישבע בעניניו השפלים, אמנם גדול הנפש וטוב השכל לא ישבע, רק בהשיגו מה שעליו, וכן תהיה תנועתו תמיד, זה אחר זה למעלה, כטעם: אורח חיים למעלה למשכיל (משלי ט״ו:כ״ד), ואמר המשורר: במעלות, הבט מה למעלה ממך תַכיר בחסרונך, ותוסיף תמך, ומזה מלאים כל ספרי הפילוסופים, וזהו אמרם ז״ל: קנאת סופרים תרבה חכמה, (משלי כ״ב:כ״א) כלומר, כשיקנא השפל מהם באשר למעלה ממנו, ולכן ישתדל שישיגנו, וכאשר השיגו, ישתדל שישיג אחר יותר עליון מן הראשון, וכן תמידי. (יז) קצר אפים יעשה אולת וג׳ – זה שני מינים רעים. (יט) שַחו רעים לפני טובים וג׳ – זה נמצא באפשר, ואמנם הוא הראוי ואם לפעמים בעונותינו יחטיא. וטעם ורשעים על שערי צדיק – כטעם: יושב בשער המלך, (אסתר ב׳:כ״א) כי הצדיק ימלוך על הרעים. (כב) חורשי טוב – כלומר, וחסד ואמת ימצאו לחורשי טוב. (כג) בכל עצב יהיה מותר וג׳ – זה הפסוק בענין אחד נמשך, אבל אמר: למותר ולמחסור שהם הפכים, דרך צחות המליצה, עם היותו נכון בענין הכונה והפירוש, כמאמר החכם: אל תאנח על מה שאבד לך, אבל תשמח על מה שנשאר לך, ולכן אמר שלמה: בכל עצבון שיש לאדם על הפסד הקנינים, הנה יש שם מותר ושארית מה לו, ולכן דבר שפתים להאנק ולקונן על העצב הוא חסרון בשכל, לכן ראוי לו שיחריש, ויאסף אל ביתו עם הנשאר לו. (כד) עטרת חכמים עשרם – ואולת וג׳ – אמר יוסף: ברוך שבחר בחכמים, ויברכו תלמידיהם המבינים דבריהם, ומי לא ידע שאולת הוא אולת, וחכמה היא חכמה, וראובן הוא ראובן, כי אמר שלמה: אולת כסילים אולת. אבל ענין זה: כי העושר מצד עצמו הוא סכלות גמורה, לא נמצא בו דבר טוב,⁠² רק לקנות חכמה, והמצטרך לה ממלמדים וספרים ולכלכל הגוף בהכרחי ובמועיל, כי מה יועילו לנו בית מלא פשוטי מתכות, אם כסף וזהב אם ברזל ונחשת, ולכן יאמר עוד שלמה: למה זה מחיר ביד כסיל וג׳ (משלי י״ז:ט״ז): ועוד במקום אחר כמו שנבאר עוד, יניח עשיר וכסיל, כשמות נרדפים, לכן כונת זה הפסוק: כי החכמים יעשו מעשרם עטרת לראשם, כי ישתמשו בו ויוציאוהו בחכמות, ולכן יעתיקוהו מטבעו כי מה שהיא אולת יעתיקו לחכמה, אבל עושר הכסילים נשאר על טבעו. וזהו אמרו: אולת כסילים לא תעתק אל הפכה, ולא יהיה לה שנוי השם לעולם. (ל) חיי בשרים לב מרפא וג׳ – הנה לב סמוך אל מרפא, כלומר, לב רפיון. והטעם לב רפה – ר״ל שירפה מחשבתו מקניני זולתו, ולא יחמדם, וזהו לחיי בשרו, כי בשרו לא יכאב עליו, אך יהנה במה שחלק לו האל והפך זה: ורקב עצמות קנאה, כי הקנאה תהיה סבת רקב הגוף, כמו שאמר החכם: דייך מן המקנא, שיאבל לשמחתך ולטובתך. (לא) עושהו – הוא האל. (לב) וחוסה במותו – בסתם ובמוחלט. וטעמו במה שראוי, והוא האל, או האמת, והכל אחד. והטעם, כי הצדיק, אף בעת המות שהוא הרעה היותר מופלגת הנה הוא חוסה באל, וזה הפך: ברעתו ידחה רשע. (לג) תנוח – מטעם נחת, והנחה, שלא תגביה קולה ולא תתפרסם, והפך זה, ובקרב כסילים תודע. ואלו הכסילים הם המתחילים בעיון, ואינם משיגים השגה שלמה, רק נערים הדיוטים קופצים, וכאשר הם יחד נאספים בשווקים וברחובות מצפצפים ומהגים, בדברי הספרים, לפרסם שהם יודעים בפני הנשים ועמי הארץ, וזה כמו שיאמר עוד: לא יחפץ כסיל בתבונה וג׳. (משלי י״ח:ב׳). (לד) צדקה תרומם גוי – הנה בעבור היות בכאן חסד קרוב אל צדקה, אין אני רואה לפרשו בכאן רק מטעם חנינה, והנה ידוע כי מהדרכים המסוכנים בכל המקרא, הוא לדעת, מה הוא השם הסמוך אל הפועל ומהו הסמוך אל הפעול, כי שני הפנים נכונים בכל שם, כמו: קללת אלהים (דברים כ״א:כ״ג), על דרך משל, ולפי דעתי חסד בכאן הסמוך אל לאומים, הנה הם המחוסדים, רצוני, המקבלים החסד, וכן צדקה בכאן, הכונה, שהם המקבלים הצדקה, כטעם יושר, צדק, ואמת. וטעם זה הפסוק, כטעם מה שיאמר: חסד ואמת יצרו מלך: (משלי כ׳:כ״ח), כי המלך בהנהגת עמו, יצטרך להנהיגם בצדק ודין, כי בצדקה יכון כסא (משלי ט״ז:י״ב), ויצטרך גם כן לפעמים, וכפי הראוי, לעשות להם חסד וחנינה, כמו שסיים דברו: וסעד בחסד כסאו (משלי כ׳:כ״ח). כי הצדקה והדין גזרה שאין הצבור יכול לעמוד בה תמיד, כי בהכרח יחטאו, ואם ייסרם וימיתם על כל דבר פשע,⁠³ ישחית עצמו ונחלתו, וימעיטם וישפילם, ולכן זה הפסוק כונתו: כי הצדקה תרומם גוי, כלומר כשיתנהגו ממנהיגם בצדקה ודין, כי יעשה מלכם דין ומשפט בם, וכן עם שיעשה חסד להם על חטאתם יחטאו, אם כן טעם חטאת, כמו לחטאת או על חטאת, כי מלות הטעם נכון השמטתם, והעולה מזה, כי הצדקה תמיד, והחסד על חטאת, ירוממו האמה, ולכן, תרומם גוי משרת לשתי הגזרות. (לה) תהיה מביש – למביש, כלומר, לעבד מביש.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק באיוב ל״א:מ׳.

² השוו ללשון הפסוק במלכים א י״ד:י״ג.

³ השוו ללשון הפסוק בשמות כ״ב:ח׳.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון